זה מתחיל בהרגשה מוזרה כזו בבטן. אינך יכול לומר אם זה נעים או מציק, אבל בטוח שיש שם משהו. מין הרגשה של בקבוק שתיה שהתמלא עד סופו ובא לו להתפרץ החוצה. אתה רוכב על אופניים מזה שנים, בכל חור ואתר בישראל, בין נופים הרריים וירוקים (בעונה הנכונה…) לבין צוקי מדבר נישאים. ובכל זאת.
אחת לכמה זמן מתעורר ה”גירוד” הזה בבטן. ההרגשה שאתה כלוא קצת בתוך הגבולות הישראליים, בתוך המוכר, בתוך הסדר הקבוע של הסינגלים בבן שמן.
רגע ההבנה הוא גם רגע ההחלטה, וכל שנשאר לעשות הוא לחייך. אתה רוצה החוצה. רוצה לרכוב במקום בו עוד לא ביקרת, על הרים שעוד לא טיפסת. לנשום אוויר חדש, שונה, אחר.
אתה רוצה לקחת אופניים ולהגיע למקומות שנראים כמו גלויה ששלח הדוד מחוץ לארץ, זו שהלהיבה אותך כילד קטן, ונחרטה עמוק בליבך.
ואז, או אז, מתחילים התכנונים…מה בא לך? אופניים, חברים, מסלולים, אדרנלין, חוויה. אולי אפילו תיקח את המשפחה…
תאריכים עפים לאוויר, חלקי חילוף נקנים מחנויות, קרטוני אריזה ממלאים את אחורי הרכב שלך ואתה מפוצץ אנרגיות של אדם שעומד לרכוב אל הלא נודע. אתה עובר על האינטרנט ומציץ בתמונות של הנופים בהם אתה עומד לרכוב, ואתה מרגיש איך הלב מתמלא. אתה מרגיש את ה”גירוד” מקבל מענה, ונרגע…
אתה יוצא לחופשת אופניים באלפים השוויצריים. מניאק
נכתב ע"י חנוך רדליך עבור MTBsuisse
